אני מורה גאה!!!!! אבל לפעמים מתגנבות גם רגשות הפוכים….
לפני מספר שנים התחלתי להרגיש שאני לא מותאמת בהוראה שלי לילדים. מה שעבד לי פעם, לא תופס אותם פתאום. אני שמחשיבה את עצמי למורה טובה, ראיתי את הפנים המשעוממות שלהם מביטות לאלף כיוונים מלבד ללוח שם הייתי דיי לבדי.
דבר נוסף שהבחנתי בו בצורה שהתחדדה מאוד עם כל שנה שעברה, שהילדים לא יודעים ליצור קשרים ביניהם, כפי שאנחנו ידענו לעשות כשהיינו צעירים.
אתם מכירים את זה שיש רגע אחד שמשנה לכם את כל ההסתכלות והוא מכה כברק ומפיל מליוני אסימונים על החיים?! אז היה לי רגע כזה…..
שירה, ילדה בכיתה ב נשארה לבדה בהפסקה בכיתה ויצרה יצירות. ניגשתי לשאול למה היא לא משחקת עם עוד ילדים, והיא אמרה לי שהיא מעדיפה ליצור. לחצתי, לחצתי עוד קצת, ואז היא זרקה את זה כמו חץ, בווווווווום ישיר :"אני לא רוצה לשחק עם החברים, כי אני לא יודעת על מה לדבר איתם אני לא יודעת איך לשוחח ואז תמיד אני מרגישה בצד"… באותה שניה הבנתי שזה מה שחסר לילדים של היום, התקשורת הפשוטה שהיתה כל כך טרויאלית לנו כילדים, ממש לא כזו עבורם.
אז ככה זה התחיל, לפני כעשר שנים. וכמו בחיים דברים התחילו להתגלגל במקרה, או שלא במקרה…
התחלתי להיפתח להוראה מסוג אחר. הוראה ששמה אותי בצד, כמתווכת, כמדריכה חברתית, ונותנת לילדים להתנסות, כמו בפארק שעשועים. נחשפתי לעולם עצום של משחקים בלמידה.
תחשבו על זה, הרי הכי טבעי לילדים זה לשחק! ואנחנו לקחנו זאת מהם! בנוסף, הם גם לומדים מהמשחק. אם נסתכל על ילדי הגן משחקים, נראה שהם מחקים את החיים של הגדולים: אבא, מכולת, אמא, מורה ועוד… למה?! כי כך הם מתכוננים לעולם שהם עתידים לחיות בו.
לא אשקר, זה היה לא פשוט בהתחלה. הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחתיי. איבדתי שליטה על הכיתה, היה רעש, ריבים, כי הם לא היו רגילים שאני נותנת להם להתחיל ולנהל את הלמידה בעצמם, ועוד במשחקים!!! הם הרי כבר לא כל כך יודעים לשחק יחד… לשמחתי, ואין לי מושג מאיפה הכוחות, לא ויתרתי, ויחד עם הילדים למדתי לנהל כיתה שהיא לגמרי אחרת. כיתה שכיף ומהנה ללמוד בה. כיתה שבה לומדים מתוך שיח וקשר. כיתה שהיא מעבדה וחקירה מתמדת.
בכל בוקר, אנחנו מתחילים במשחק מחבר, שמטרתו לחמם את הלבבות של הילדים זה כלפי זה וליצור אווירה נעימה. ועל זה אנחנו "מלבישים" משחקים לימודיים וגם משחקי הפוגה. ומה שמצחיק בכל העניין, שהיום הילדים פועלים ביניהם, ואני רק עסוקה בלצפות בהם, ללמוד עליהם, על האופי שלהם, על יכולת ההתבטאות שלהם, על השיח
שהם מנהלים, על הקשרים ביניהם… זה מדהים איזה מידע בעל ערך אני סופגת.
אז למה אני מספרת לכם את זה?
כי אני הגעתי להבנה שכל כך שינתה לי ולתלמידיי את החיים בכיתה "לשחק וללמוד הולכים ביחד!" ואת המתנה האדירה הזו, אני רוצה להעניק לכם.
תתחילו בקטן. משהו שתרגישו שאתם מסוגלים לעמוד בו. אל תוותרו גם אם הילדים יריבו, להיפך זו ההזדמנות שלנו ללמד אותם את החיים.
מאחלת לכם אחיי להוראה, שתעשו חיל עם ספר זה, אוצר של ממש, ושתצליחו להוביל את הילדים להיות בוגרים משמעותיים.
לימור
